פסק-דין בתיק סע"ש 31733-08-12

1.         לפנינו בקשה שהגישה הנתבעת (להלן: " המבקשת") לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנותה.

העובדות הצריכות לבקשה:

2.         המבקשת הועסקה כמורה ורכזת עולים בכיתת אולפן בבית ספר אלון/רבין באילת, החל מיום 1/9/92 ועד ליום 30/6/05.

3.         ביום  29/5/05 מסרה הנתבעת לתובעת הודעה על סיום עבודתה בנתבעת וזו הסתיימה ביום 30/6/05.

4.         התובעת טענה כי פיטוריה נעשו שלא  כדין, מבלי שנערך לה שימוע ומבלי שהתכנסה ועדה פריטטית בעניינה.

לפיכך הגישה תביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד השתכרות, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין אי כינוס ועדה פריטטית ופיצוי בגין אבדן הפרשות לקרן פנסיה ונזק בהפסדי רווחי קופת הפנסיה בסך כולל של 545,197 ש"ח.

טענות הצדדים בתמצית

5.         המבקשת טענה כי המשיבה קיבלה הודעה על פיטוריה מהמבקשת ביום 29/5/05, אולם הגישה תביעתה בבית הדין האזורי לעבודה ביום 30/8/12, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

6.         נטען כי על פי ההלכה הפסוקה עילת תביעה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין מתגבשת מרגע  מסירת הודעת הפיטורים לעובד וזאת להבדיל תביעה לפיצויי פיטורעים שמתגבשת במועד  סיום יחסי העבודה. לכן מירוץ ההתיישנות בגין עילות התביעה נשוא תובענה זו החל ביום 29/5/05 והסתיים בחלוף 7 שנים - ביום 29/5/12.  המשיבה הגישה תביעתה ביום 30/8/12, היינו 3 חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות ומשכך תביעתה התיישנה.

7.         המשיבה טענה בתגובתה לבקשה כי לאחר שפוטרה מעבודתה בנתבעת היא סבלה מהתדרדרות במצבה הנפשי. נטען כי באותה העת, המבקשת שהינה אם חד הורית המתגוררת בגפה באילת ובריחוק מבני משפחה קרובים, סבלה מדכאון וחרדה. היא  התקשתה לתפקד ונבצר  ממה לדאוג לזכויותיה כדבעי.  נטען בנסיבות אלה ובהתאם לסעיף 11 לחוק ההתישנות, התשי"ח-  1958(להלן:" חוק  ההתיישנות"), אין לקחת בחשבון את מניין התקופה בה סבלה מדכאון.

8.         עוד נטען כי זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי תוך שהדבר מחייב הצרה ולא הרחבה של המחסום הדיוני בגין התיישנות לכן גם מטעם זה יש לדחות הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

9.        כלל הוא כי סילוקה על הסף של תביעה מחמת התיישנות מצריכה זהירות מרובה. מחד גיסא, על בית המשפט ליתן משקל לזכות החוקתית של התובע, שהיא זכות גישה לערכאות, מנגד על בית המשפט לשקול את התכלית והטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות )ע"ע 716/05 יעקב הברפלד - תוצרת מזון ישראלית בע"מ, (29.7.2007)).

10.       תקופת התיישנותה של תובענה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, כאמור בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות קבוע בסעיף 6 לחוק ולפיו " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

11.     על פי  הפסיקה בתביעות שעילתן פיצויים בגין פיטורים שלא  כדין, להבדיל מתביעות לפיצויי פיטורים, העילה מתגבשת כבר במועד  ההודעה על הפיטורים שכן במועד זה נודע לעובד כי בכוונת המעביד לפטרו, בנסיבות אשר לגרסתו היוו פיטורים שלא כדין וממועד זה רשאי היה לפנות לבית הדין בבקשה לצו מניעה שימנע את הפיטורים. (ע"ע (ארצי) 806/06 משה זעירא נ'  אוניברסיטת בר אילן, ניתן  ביום 25/8/09).

12.        סעיף 11 לחוק  התיישנות, מהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, קובע כי:

"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היה התובע חולה נפש ולא היה עליו אפוטרופוס: היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה". ב

13.        על פי הפסיקה תקופת ההתיישנות נעצרת מכח סעיף 11 לחוק ההתיישנות, מקום בו התובע אינו יכול לנהל את התביעה עקב מצב נפשי או שכלי לקוי (ע"א 7805/02 הלפרט נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, פ"ד נח(6) 847):